החלטה בתיק ת"א 49218-06-11

1.         ביום 29.6.11 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע לסילוק יד מנכס אותו שכר מהתובע, המדובר במחסן (להלן - הנכס).

על פי כתב התביעה, טוען התובע כי הנתבע אינו משלם את דמי השכירות כמוסכם בין הצדדים.

לאור עובדה זו, טוען התובע כי הנתבע הפר את ההסכם שבין הצדדים ואף את חובתו שבדין שלא לפגוע בקניינו של התובע.

2.         ביום 23.10.11 עתר ב"כ התובע בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

לבקשה צירף ב"כ התובע אישור מסירה לפיו כתב התביעה נמסר לנתבע ביום 3.8.11.

3.         על סמך הבקשה ואישור המסירה ניתן ביום 24.10.11 פסק דין כנגד הנתבע.

4.         ביום 9.6.12 עתר הנתבע לביטול פסק הדין ולהארכת מועד.

בתצהירו בתמיכה לבקשה טוען הנתבע כי מעולם לא בוצעה לו המצאה כדין של כתב התביעה וכי החתימה המופיעה על אישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין אינה חתימתו.

עוד הוסיף הנתבע כי רק בחודש דצמבר האחרון הוא גילה את דבר קיומם של ההליכים שננקטים כנגדו.

הנתבע מוסיף וטוען כי עם קבלת המסמכים מטעם ב"כ התובע הוסכם בין הצדדים כי ינהלו הם מו"מ לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.

הנתבע טוען עוד כי מעולם  לא סירב לשלם את דמי השכירות בגין הנכס וכי התובע הוא זה שסירב לקבל את דמי השכירות.

הנתבע ממשיך וטוען כי הינו דייר מוגן בנכס על פי חוק שכן שולמו דמי מפתח.

5.         ב"כ התובע מתנגד לבקשה.

על פי האמור בתגובתו, הרי שעוד ביום 17.12.11 פנה אליו ב"כ הנתבע וביקש שלא לפתוח תיק בהוצאה לפועל בגין פסק הדין שניתן. מכאן מבקש הוא לקבוע כי אין מחלוקת כי הנתבע ידע במועד זה על קיום ההליך כנגדו. עוד מציין ב"כ התובע כי לנתבע נמסרה אישית האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל וזאת ביום 16.3.12.

בנסיבות אלה, כאשר הבקשה לביטול הוגשה באיחור והנתבע לא הצטייד בהארכת מועד מטעם בית המשפט, יש לדחות את הבקשה.

ב"כ התובע מוסיף וטוען כי הנתבע לא הביא כל ראיה לגבי תשלום דמי השכירות החל משנת 2001 כנטען בכתב התביעה.

6.         בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, מניין שלושים הימים להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מתחיל מיום המצאת פסק הדין לנתבע. משאין בנמצא כל אסמכתא בדבר המועד בו הומצא פסק הדין לנתבע, הרי שיש לקבוע שטרם חלף המועד להגשת בקשת הביטול.

בנסיבות שבפני, ב"כ התובע לא הציג כל אסמכתא על מועד המצאת פסק הדין ולפיכך קיים ספק אם הנתבע זקוק להארכת מועד להגשת הבקשה אם לאו.

מנגד, שוכנעתי כי הנתבע ידע על ההליך המתקיים כנגדו ולפיכך, בנסיבות אלה, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה.